ראשית, בואו נבחן את עצם השאלה. לפני הופעתו של הדשא הסינטטי, העשוי מפלסטיק ירוק, כל חצרות הגנים היו מכוסות בחול, וכך גם איזורי הפעילות לילדים בשטחים ציבוריים.

ההורים שנחשפו לחומרי חיפוי אדמה סינתטיים, כמו סוגי הגומי למיניהם, שמחו, שכן, איזורי החול הציבוריים בגנים ובפרקים, לא נשמרו כראוי, וניקיונם היה מפוקפק. כלבים וחתולים עשו את צרכיהם בחול, וציבורים שלמים לא שמרו על ניקיון נכון.

ב'בית התינוקות של שרונה' אנו דואגים להחלפת החול, לכיסוי החול, וישנו מכשיר חשמלי קבוע המרחיק את בעלי החיים. החצר מגודרת, ולכן החול מאפשר את משחקם של הילדים בו בבטחה, ומעל החצר פרוסה ציליה המגינה עליהם מהשמש.

למשחק בחול יש חשיבות רבה. הוא טבעי – ושייך למגע ישיר עם הטבע.

הוא עובר שינויים בין יבש לרטוב, טקסטורות שונות, מאפשר לבעלי החיים כמו פרת משה רבינו, גמל שלמה, נמלים וחלזונות, להיות נוכחים בו – וכך ילדים יכולים להתבונן בהם ובפעולתם בסביבתם הטבעית ומקרוב, מידי יום. סביונים וצמחים שונים צומחים בחול, ומאפשרים להראות לילדים את חלקי הצמחים באופן ישיר וטבעי.

פרחים מופיעים על הגדרות בקיץ, עלי שלכת נושרים בסתיו, והשקדיה פורחת בט"ו בשבט.

כמו כן, החצר גדושה בשלל משחקים המפתחים את המוטוריקה הגסה ומעניקים לתינוק שעות רבות של הנאה.

בסוף הפעילות בחצר, פושטים את הבגדים המלוכלכים, רוחצים פנים ידיים ורגליים, וממשיכים לארוחת צהריים ושנת צהריים מתוקה בגן.